גזר דין בתיק ת"פ 46777-06-11

מבוא

ביום 10/10/11 הודה הנאשם בעובדותיו של כתב אישום מתוקן (סומן ב' - להלן: "כתב האישום") והורשע בביצוע העבירות הבאות:

1.         עבירות בנשק (נשיאה והובלה) - לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.         עבירות בנשק (החזקת נשק) - לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין.

3.         ירי באזור מגורים - לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

כתב האישום

בתאריך 21/6/11, ובתקופה שקדמה למועד זה, החזיק הנאשם בלא רשות על פי דין בשטח אחסון עילי שבביתו בשכונת עומר איבן אל חטאב באום אל פאחם, אקדח שמספרו 1270022, שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם, מחסנית וכדורים לאקדח (להלן: "הנשק"; להלן: "התחמושת").

במועד הנ"ל, בשעה 15:30 לערך, משנודע לנאשם כי בנו נדקר בארוע אחר, יצא מביתו לכיוון בית מוחמד עלי מחאג'נה (להלן: "המתלונן"), המתגורר באותה שכונה, כשבידו האקדח וירה באויר מספר יריות, סמוך לבית המתלונן.

(יצוין כי בכתב האישום המקורי נרשם כי הנאשם ירה לעבר בית המתלונן מספר יריות וכתב האישום המתוקן תיקן עובדה זו בציינו, כאמור, שהוא ירה סמוך לבית המתלונן).

לסיכום, נטען בכתב האישום כי במעשיו המתוארים לעיל הנאשם החזיק, נשא והוביל נשק ותחמושת שבכוחם להמית אדם, ואביזר לנשק, ללא רשות על פי דין וירה באמצעות נשק חם באזור מגורים ללא הסבר סביר.

ראיות לעונש

במסגרת ראיותיה לעונש הגישה ב"כ המאשימה את גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (ט/1) והסניגור הגיש סיכום מידע רפואי לגבי אשתו של הנאשם (ס/1) ממנו עולה שהיא סובלת מגידול סרטני והסנגור טען שהיא מטופלת על-ידי טיפול כימותרפי.

טיעונים לעונש:

בטיעוניה הכתובים, הערוכים כדבעי, ובטיעונה בעל פה, הדגישה באת כח המאשימה את חומרת העבירות של החזקה ונשיאת נשק, המתעצמת לאור עברו הפלילי המכביד של הנאשם, אשר ריצה מאסרים בפועל.

ב"כ המאשימה ביקשה לראות בעבירה הנוספת שביצע הנאשם, ירי באזור מגורים,  נסיבה לחומרה, המצביעה על כך שהנאשם לא החזיק בנשק "לעת מצוא" בלבד.

באשר לטענת הנאשם כי את הירי ביצע במצב של ריגוש רב לאחר שראה את בנו הדקור מתבוסס בדמו, הרי שלדעת ב"כ המאשימה יש לראות נסיבה זאת לחומרה ולא לקולא, כיוון שהיא מצביעה על כך שהנאשם היה מוכן להשתמש בנשק ולא רק להחזיקו, וגם אם ירה באויר ובמקרה זה לא נפגע אדם, הרי שידוע כי מירי בנשק שבוצע על-ידי אדם, ללא היתר, כבר נפגעו בעבר חפים מפשע.

לדעת ב"כ המאשימה יש להעניש את הנאשם בחומרה, גם אם לא היתה לו כוונה לפגוע בחיי אדם, הואיל וגלום בהחזקת נשק פוטנציאל לביצוע מעשי אלימות חמורים ביותר.

ב"כ המאשימה הפנתה לע"פ 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(3) 668, וציינה שבמסגרת דרוג החומרה שבהחזקת כלי נשק ללא היתר, ניתן להשוות מקרה זה לאדם המחזיק בנשק כדי לבצע עבירה "לעת מצוא", וזהו מדרג חומרה גבוה. נוכח האמור, ביקשה מבית המשפט אמירה נורמטיבית לפיה, מי שמחזיק בנשק לעת מצוא ומשתמש בו "רק" כשארוע מרגש נקרה על דרכו, אין להקל עמו.

לסיכום, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי וקנס.